טור מאת היינס: נייר אלקטרוני צבעוני ממשיך להשתפר, אך מכשול גדול לאימוץ נותר
בטור באתר invidis.com, המחבר עוקב אחר מסלולו של הנייר האלקטרוני הצבעוני מראשיתו בקוראי ספרים אלקטרוניים ועד לפאנלים חדשים של E Ink — Spectra 6 9-Color ו-Kaleido 4, המוסיף וידאו — אך טוען שעלות ההון, ולא היכולת, נותרת המכשול לאימוץ, במיוחד לאחר שהווידאו מחליש את טיעון החיסכון באנרגיה.
בטור עבור invidis.com, היינס עוקב אחר הדרך הארוכה של הנייר האלקטרוני ממסכים של קוראי ספרים אלקטרוניים ועד לתצוגות שיכולות, לדבריו, להחליף LCD בתפקידי שילוט מסוימים. שתי השקות של E Ink — Spectra 6 9-Color ו-Kaleido 4, האחרונה מוסיפה וידאו — מסמנות התקדמות יציבה באיכות הצבע. מכשול אחד עדיין מעכב את הקטגוריה, הוא טוען: עלות ההון. פאנלים של נייר אלקטרוני צבעוני נותרו יקרים פי כמה מ-LCD בגודל דומה, וטיעון החיסכון באנרגיה נחלש ברגע שהווידאו נכנס לתמונה. הפרס האמיתי, לפי ניסוחו, אינו החלפת מסכי LCD אלא החלפת נייר מודפס.
מקוראי ספרים אלקטרוניים ועד לשילוט צבעוני
היינס מתארך את העניין של עצמו לבערך 25 שנה אחורה, כאשר מיזוג הותיר אותו מחפש מהלך הבא ונייר אלקטרוני רק החל להופיע. הוא עוקב אחר שורשיה של E Ink לספין-אוף ממעבדת המדיה של MIT, שם היישומים הצרכניים והמסחריים הראשונים החלו להתגבש. החברה צמחה על "נייר" מונותכרום ששימש בקورאי ספרים אלקטרוניים ובתוויות מדף אלקטרוניות, עם מיקרוקפסולות שחור-לבן המגיבות למטענים חשמליים כדי ליצור טקסט ותמונות פשוטות. שילוט דיגיטלי, חשב גם אז, עשוי להתאים יום אחד.
הצבע הגיע בהדרגה. עד 2010, הוא כותב, ה-Triton של E Ink יכל להפיק 16 גוונים של אפור ו-4,096 צבעים. ב-Computex בטייוואן בסביבות 2014 הוא ראה הדגמת צבע מוקדמת שבנויה על שכבת מסננת, שלדבריו "נראתה די נורא". נקודת מפנה הגיעה ב-2016 בכנס SID בקליפורניה, שם, הוא מציין, E Ink הציגה מה שכינתה Advanced Color ePaper, וזנחה את המסננת לטובת מיקרוקפסולות צבעוניות. זה, הוא אומר, היה הרגע שבו הופיעו אפשרויות אמיתיות לשילוט ולפרסום מחוץ לבית — עבור שימושים שאינם מבוססים על וידאו ובהם צריכת האנרגיה הייתה המגבלה המחייבת.
פאנלים חדשים מוסיפים צבע ווידאו
אור סביבתי מאיר את המשטח המחזיר ולא תאורה אחורית מופעלת, הוא מסביר, כך שהספק נדרש רק כאשר התמונה משתנה. הוא אומר שאיכות הראייה השתפרה בעשור האחרון עד כדי כך שפאנלים נוכחיים נראים מקובלים ברוב השימושים. המוצרים החדשים ביותר דוחפים רחוק יותר. Spectra 6 9-Color, הוא מדווח, מוסיף כתום, ציאן וירוק בהיר לששת הצבעים ש-Spectra 6 כבר טיפל בהם, ומניב גווני עור טבעיים יותר ופיקסלציה פחות מורגשת — אך רק בגודל של 10 אינצ'ים שלדעתו קטן מדי עבור רוב התצוגות המסחריות.
Kaleido 4, הקו המיינסטרים והמשתלם יותר, הכפיל, הוא אומר, את טווח הצבעים ליותר מ-40,000 צבעים ואת רזולוציית הצבע ל-300 פיקסלים לאינץ', עם לוח אחורי משודרג והתאמות תוכנה התומכות בווידאו בקצב של עד 18 פריימים לשנייה. הוא מכנה 18 fps "די טוב" אף שהוא נמוך מהתקן של 30 fps. רוב פאנלים של נייר אלקטרוני צבעוני של מותגים גדולים — Sharp, Samsung ואחרים — משתמשים בטכנולוגיה האלקטרופורטית של E Ink בתוספת טכנולוגיה של שותפים, הוא מציין, ומזכיר את תיק הפטנטים של החברה מול המעט חברות סיניות עם גישות משלהן. תצוגת Kaleido שראה ב-ISE 2026 עם וידאו מוטמע הייתה "גרגירית ונוראה", אף שהוא מעריך ש-18 fps כנראה יהיה מקובל.
מכשול העלות שמאחורי פער האימוץ
ההתנגדות המרכזית שלו היא המחיר. פאנל נייר אלקטרוני צבעוני בגודל 32 אינצ'ים, הוא אומר, עלה בערך פי שמונה עד עשר ממסך LCD באותו גודל בפעם האחרונה שבדק, ובדיקה טרייה הציעה רק צמצום מתון — מה שמותיר את החזר החיסכון באנרגיה בלתי מסוגל להצדיק את ההוצאה בתרחישי גיליון אלקטרוני רבים. הוא מצא פאנל Samsung אחד בגודל 32 אינצ'ים המבוסס על Spectra 6 שסומן במחיר US$650 במקום מחיר היצרן המומלץ של US$1,500, מה שהוביל אותו לתהות האם סמסונג שוב נסגת ממוצר ללא נפח המכירות שהיא רוצה. דגם Philips Tableaux דומה, הוא מציין, מופיע ברשימה במחיר גבוה מ-US$1,700.
ווידאו, הוא טוען, מחליש את הסיבה המרכזית לבחור בנייר אלקטרוני: פאנלים יכולים לפעול על סוללות ועל אוספי שמש מחוברים מחוץ לרשת במשך חודשים, אך תמיכה בתנועה מוחקת במידה רבה את היתרון הזה, והופכת LCD רגיל לבחירה טובה יותר ברוב המקרים. בפסגת השילוט הדיגיטלי במינכן, הוא נזכר בנציג של יצרן שדחף בפאנל וקרא ל-E Ink להתמקד בייצוב מלא של המוצר לפני שהיא "מתעסקת עם וידאו". בהסתכלות קדימה אל ISE 2027 ב-Fira Gran Via של ברצלונה, הוא צופה שיצרנים ימשיכו להציג נייר אלקטרוני צבעוני, אך בפרופיל נמוך יותר, בהתחשב בכך שאין זה עוד חידוש. הוא מצביע על מומחים קטנים יותר כמו Visionect מסלובניה ועל Agile Display Solutions מטייוואן כמדריכים טובים יותר למה שהשוק רוצה.
הוא מונה מיליוני פוסטרים מודפסים ויותר מ-21,000 חברות הדפסה רק בארצות הברית כשוק הפוטנציאלי הסביר. האם זה נחשב שילוט דיגיטלי, הוא אומר, זו מחלוקת הגדרתית: יש שטוענים שנייר אלקטרוני רק מחליף נייר, בעוד שהוא טוען שהשימוש הגבוה ביותר שלו הוא החלפת שלטים מודפסים, מה שהופך אותו לשילוט דיגיטלי. עסקים שבוחנים מסך עשויים לשקול גם פלטפורמה כמו זו של Topaz Media, שיכולה להריץ תוכן בטלוויזיה רגילה ללא חומרה נוספת. המסקנה שלו נותרת זהירה — ייתכן שיחלפו שנים עד שעלויות ההון והתפעול יעדיפו נייר אלקטרוני על פני LCD, אף שהטכנולוגיה משתפרת בשקט.